ילדים בכיתה א'-מה הם צריכים לדעת?

רבות מדובר על בשלות לכיתה א' או מוכנות הילדים לקראת כיתה א'-כמעט כמו שמדברים על תבשיל או מאפה…

במאמר הקודם, התייחסתי למעבר לכיתה א' של ההורים. עד כמה ההשפעה של חוויות שלנו, התייחסותנו למעברים בכלל ולזה בפרט משפיעים על התמודדות הילדים. במאמר זה אסקור בשני היבטים את המוכנות: האחד-מה מצפה "המערכת" המסגרת הבית ספרית מהילדים בהגיעם לכיתה א? ובהיבט השני-דעתי המקצועית בנידון.

על מנת להבין את השפה המקצועית נתחיל במעט סדר: כשמדברים על בשלות/ מוכנות- הכוונה למושגים מתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית של האדם. כמו שאנו יודעים לזהות בשלות של הפעוט לשלוט בסוגרים ולהיגמל מהחיתול, הרי לא נצליח אם הילד אינו בשל/מוכן לתהליך, כך מדובר על בשלות/מוכנות לכיתה א. (מעתה אשתמש במאמר במושג מוכנות)

המוכנות של הילדים נמדדת בחמישה תחומים: 

• התחום המוטורי/תנועתי- מוטוריקה גסה ועדינה-גובה, משקל, יכולת לנוע במרחב, לרוץ, לקפוץ, לשחק בכדור, לטפס, לגלוש במגלשה, ישיבה לאורך זמן, שליטה בשרירי השלד וחגורת הכתפיים עד החזקת עיפרון וכלי כתיבה בצורה נכונה ובעוצמת כוח נכונה, שליטה בתנועות צמצום והרחבה צביעה וכתיבה בשורות, ו-או שרטוט גדול, כתיבה, העתקה- קשר עין יד.
• התחום השכלי/קוגניטיבי-מדובר על היכולת השכלית, האינטליגנציה של הילדים: בשפה-אוצר המילים של הילד, ידע עולם כללי, יכולת לומר משפט, לספר סיפור, לחזור על סיפור במילים שלו, יכולת חשבונית, הכרת מספרים, התאמת כמות למספר, תפיסה, זיכרון , כתיבה, ותפקוד בקשב וריכוז-האם יוכל לשבת חצי שעה ויותר במסגרת כיתה. 
• התחום הרגשי-המוכנות והרצון ללמוד, מוטיבציה וסקרנות, יכולת לדחות סיפוקים, להתמודד עם תסכול, להקשיב לסמכות, ולפתח כישורי למידה. 
• התחום החברתי-היכולת ליצור קשרים חברתיים, להבין מצבים חברתיים, לחלוק, לוותר, לנצח, להפסיד, לשחק לפי הכללים והחוקים המקובלים בחברת בני הגיל, לדעת לכבד את האחר ואת צרכיו ולהתמודד במצבי משחק, תחרות ועימות.
• התחום התנהגותי-פיתוח עצמאות ואחריות. יכולת להיפרד, לעבור ממשימה למשימה, מפעילות לפעילות, להסתגל למצבים חדשים, מקומות חדשים, להבין את המסגרת וההיררכיה בה. כלומר מבוגרים וילדים, מורים ותלמידים, כיתות של 'גדולים'  וכיתה א, הבנת החוקים והכללים במסגרת הכיתה ובית הספר.

אז איך נדע אם הוא מוכן?

לשם הדוגמה נדבר על ילד, שסיים את גן החובה , בן 6. אין מניעה לעלות לכיתה א'. המסגרת הבית ספרית מצפה שבמסגרת הגן וההורים ידאגו לשלבי ההתפתחות, כפי שסקרתי לעיל ומחכים לילד:

• שיודע לאן הוא מגיע, מבין כללים, מכבד, קשוב להוראות, מבצע.
• יודע את אותיות האלף –בית, לזהות אותן לקרוא בשמן ובסדר הנכון.
• מכיר את המספרים, את סדר המספרים, ויודע להתאים כמות למספר, למשל המספר 5 הכוונה לחמישה כדורים, יודע על מיקומו של המספר בעשרת ראשונה למשל: המספר 6 נמצא לפני 7, אחרי 5, 6 גדול יותר מ-5 וקטן מ-7.
• יכול לשבת כחצי שעה, להקשיב ולבצע משימות.
• יכולת להבין משימות והוראות ברמה מדורגת במורכבות: למשל: מהקף בעיגול את…ועד משימה מורכבת-כמו: הקף בעיגול את הדמות היוצאת דופן והשלם את הפריט החסר בלבוש.
• סדר וארגון-יודע לזהות את הפריטים השייכים למקצוע: מחברת, ספר חוברת. קלמר מאורגן, יודע לשמור על מרחב עבודה סביר, לא מתפזר ומפזר חפציו. שומר את הדפים והציוד בצורה מאורגנת על שולחן –העבודה ובילקוט.
• עושה משימות, גם אם לא מתחשק, משתתף פעיל בשיעורים ומגלה ידע- עולם מתאים לגיל.
• יוצא להפסקות, משחק בחברת הילדים ומסתדר.

לאחר כחודש ומחצה כבר נבדקים הילדים בהתקדמותם בנלמד בקריאה וחשבון וכך עד סוף השנה. תלמיד שעומד בקצב הכיתתי ומעליו נחשב כתלמיד, העומד בסטנדרטים הנדרשים לשכבת הגיל כלומר, כיתה א.

תלמיד, שמסיבה כלשהיא, לא עומד בקצב הכיתתי נמצא במעקב, במידה והפער לא מצטמצם יכנס למעקב צמוד יותר ויוחל לגביו הליך של: בדיקה, תגבור, שיחות עם הורים, אנשי מקצוע על מנת לעבוד בשיתוף פעולה ולהכין תוכנית שתסייע לו להצליח. לעיתים החלפת שיטת הקנית קריאה מסייעת, לעיתים זו התייחסות אישית של מחנכת והורים, לעיתים בעית ראיה, שמיעה, או אחר. לכך אתייחס בפעמים הבאות. בהיבט זה אומר-חשוב מאוד לעקוב בבית אחר התקדמות הילד, להיות בקשר עם המורה/מחנכת ובעיקר, כל יום-כן כל יום 10 דקות ,לא יותר להתאמן על הוראת הקריאה מה שנלמד בכיתה.

דעתי-כמומחית בחינוך, מנהלת בית ספר ותיקה, המכירה את הילדים, המורים, ההורים והמערכת היטב. קראתי את החלק הראשון ונראה לי קצת מבהיל, בעקר להורה שלו זה הבכור לעלות לכיתה א'. אך זו האמת, אין צורך להיבהל אך צריך לדעת ולהיערך.

ראיתי לאורך השנים איך ציפיות השתנו בהתאם להישגיות והתפתחות החברתית. בעבר ילדים הגיעו לבית הספר ולא ידעו קרוא וכתוב לא נדרש מהם כמו היום, לא דובר על 'סטנדרטים נדרשים' הילדים נדרשו לקרוא עד סוף כיתה ב' והמורים לימדו. רב הילדים עמדו ברף הציפיות טוב ויפה לפעם. לפני כעשור החלה תוכנית לחינוך לשוני גם בגני הילדים, הטכנולוגיה נכנסה לכל תחום בחיינו וחיי הילדים, התפתחות והתפוצצות הידע עברה כל מימד, הישגיות, מצוינות, תחרות, מדדים להצלחה בעתיד, מבחנים בינלאומיים ודירוג מערכות החינוך, כל אלו מציבים את החברה בכלל ומערכת החינוך בפרט בסטנדרטים גבוהים וגם הילדים נדרשים לעמוד בהן. לא שהילדים אינם יכולים, רק שלדעתי חלק מחווית הילדות כמו: החשיפה וההתנסות באומנויות, במדעים, בהרחבת האופקים בכלל, בספרות יפה, במשחק, בטיולים,  בפעילות ספורטיבית מתמעטות על חשבון העמידה בסטנדרטים הן בגן והן בביה"ס.

בעבר נשאלתי-אז מה את אומרת לקחת לילד קורס מוכנות? תשובתי הייתה לא! בבית הספר ילמדו אותם. גם היום זו תשובתי אלא מה-דאגו שכל אחד מחמשת התחומים, שהסברתי קודם, יהא במוכנות זאת על מנת שיגיעו מוכנים. את עבודת הקניית הקריאה והחשבון יעשו המורים-ברובם טובים מאוד בכך.

אני מאוד מאמינה בהורים הם יודעים ומכירים את הילד  הכי טוב. במידה ואתם מרגישים שהילד שלכם אינו מוכן, אין זה מאוחר. היכנסו לתמונה והתחילו מעתה לבלות זמן איכות עם הילדים, לטפח את התחומים עליהם דיברנו. היו בקשר עם המחנכת ועקבו עקב בצד אגודל, בהרבה עידוד ותמיכה בחוזקות הילד ופיתוח ושיפור החולשות, כך שהלמידה תהא עבורו חוויה מוצלחת. הכי חשוב דוגמה אישית שלכם: תקראו לידו, תכינו משימות שלכם ליד הילד ואיתו, חזרו איתו על הקריאה והסבירו חשיבותה ואל תפסיקו להקריא סיפורים, דחילק… הילד רק בן 6……