מעברים: לתלמידים העולים  לחטיבות הביניים, לבתי הספר התיכוניים והוריהם.

בכל שנה  ההתייחסות רובנו בסיום החופש הגדול, היא לקטנטנים הנכנסים בפעם הראשונה למסגרת ובמיוחד לכיתה א', ישנם עוד שני מעברים משמעותיים, בחיי התלמידים והוריהם וברצוני להתייחס אליהם היום במאמר, המעבר לחטיבת הביניים ולתיכון.

כמנהלת בית ספר וותיקה, שניהלה בתי ספר שמונה שנתיים, כיתות א'-ח', ברצוני לומר את עמדתי: בית ספר שמונה שנתי זו  המתכונת הטובה ביותר לגדל את ילדנו. לצערי גם ילדיי לא זכו לכך, כמו רובנו עברו מעברים מכיתה ו' לחטיבת הביניים ומכיתה ט' לתיכוניים. ראיתי את התלמידים שהיו בבית ספרי בכיתה ו' , עולים באותו ביה"ס לכיתה ז', לעומת ילדיי והתלמידים, המסיימים את ביה"ס היסודי בכיתה ו' ועוברים לחטיבת הביניים. השוני היה הן בפן החיצוני וההתייחסות אליו: מראה, לבוש, תספורת, והן בפן ההתנהגותי, הילדים סיגלו לעצמם התנהגויות בוגרות יותר למרות שלא תמיד תאמו את בשלותם הרגשית וכן בפן חברתי.

חד משמעית, לדעתי,  הילדים העוברים מסגרת בסוף כיתה ו' מחצינים התנהגויות בוגרות יותר, למרות שאינם בוגרים כאלו בפועל. הילדים העולים באותה מסגרת, שמונה שנתית,  מתבגרים בקצב נוח ובריא, הרבה מילדותם נשארת והילדות נחוות עד תום.

לבד מזאת גם מחקרית, נמצא שההישגים הלימודיים, חברתיים והתנהגותיים של התלמידים בבתי ספר שמונה שנתיים גבוהים יותר. לשמחתי,  יש יותר רשויות שמנסות ללכת לכיוון בתי ספר שש שנתיים כיתות א'-ו' וכיתות ז'-יב', גם זה משהו…

אחרי שהבעתי את עמדתי, אעבור כמו באימון, להביט קדימה ולהתייחס לקיים כנקודת מוצא.

בסיום בית הספר היסודי נפרדים הילדים ממסגרת מוכרת, ממסגרת אינטימית לבית הספר גדול יותר שהאיפיון בו יותר הישגי. מחד הילדים עסוקים בהיכרות עם חברים חדשים ומציאת מקומם החברתי במסגרת החדשה, מאידך כללים, דרישות, אופני  הוראה –למידה-הערכה אחרים. בשלב זה מכירים הילדים את הלמידה בקבוצות/הקבצות/רמות, שלב הקשור אחר כך להתנהלות המסגרת התיכונית ולמבחני הבגרות. לכן חשוב לי להדגיש, אתם ההורים-היו שם בכל החלטה, הבינו את משמעותה לגבי העתיד הלימודי, מה זה אומר לגבי הנער שלכם, לעתידו מתמטיקה 3 יחידות, 4 יחידות ו-5 יחידות?

יתרון במעבר יכול להיות לילדים שחוו קשיים בבית הספר היסודי. זוהי הזדמנות חדשה, עם המסגרת, הדרישות, מורים וחברים.

אז מה קורה במעבר לחטיבת הביניים? כמו כל שינוי או מעבר, אין זה עניין של מה בכך, חלקנו חווים חשש, התרגשות, ציפיות לא מתואמות, חוסר וודאות ומאידך שמחה על השינוי והיתרונות הטמונים בו. אלא מאי? הילדים נמצאים בדיוק בשיאו של גיל ההתבגרות, המאופיין בשינויים פיזיים ונפשיים. הילד חווה התבגרות מילד לנער, עם כל הקסם של לגדול, מביא השינוי גם חרדה . ילדים שהוריהם והמורים שלהם מתווכים להם את המעבר, משוחחים איתם על גיבוש הזהות שלהם: חוזקות, חולשות, מצוי מול רצוי ומדברים גם על גיוס הכוחות שלהם להתמודד, מעריכים מה צפוי להם בדרך וכיצד לנהוג -אלו ילדים שיתמודדו בצורה קלה יותר עם המעבר.

הילדים העוברים לחטיבה בונים לעצמם זהות במקום החדש, הן במבנה, הן בסגל הוראה, הכללים והדרישות לכישורי למידה, ומעבר לאחריות  רבה יותר ללמידה עצמית. כשבדיוק זוהי תקופה שהחלק החברתי תופס מקום רב יותר בחיי הילדים וחשוב מאוד בגיבוש זהותם הנפרדת כיחידים וקבוצה. הם עסוקים בבת/בר מצ'ווש, סטיילינג, ורצון לפרוץ גבולות, להתמרד, פחות מעניין אותם החלק הלימודי. רובם, אגב,   יחוו ירידה קלה בציונים ולאחר סימסטר הראשון חוזרים לעצמם.

מה תפקידנו כהורים?

מבינים שזהו שינוי ומעבר ומתכוננים אליו. מדברים על כך עם הילדים, מה צפוי? אילו כוחות חיוביים יש לו להתמודד מניסיונו?

מעודדים, מעודדים, מעבירים מסר, שאתם סומכים עליו ותהיו איתו בתהליך.

לומדים עם הילד על ניהול הזמן ומתכננים יחד את השבוע. כמו שאתם נערכים לשבוע בעבודה, בזוגיות/משפחה  ובבית, כך גם על הילד לנהל לעצמו יומן, לוח עם מטלות לשבוע זה: מתי יש מבחן? מתי מקדישים זמן ללמוד אליו? האם צריך עזרה בחומר? איך מתארגנים לכך? מתי במהלך השבוע יעסוק בתחביב ובספורט?  מתי יבלה עם חברים?

נהלו עם הילדים שיחה אחת לכמה ימים שיחת התעניינות כנה ולא ביקורת.  היו ערים למצבי רוח, לוו אותם כמדריכים בתהליך.

היו בקשר קבוע ורציף עם המחנכ/ת ועם המורים-אל תצפו שיתקשרו אליכם-היו אתם היוזמים.

לימדו להכיר גם אתם את המערכת הבית ספרית החדשה.

במידה ויש לילד קושי המאותר באמצעות אבחון, התאמות, או שבידכם מידע אחר החשוב ללמידה שלו ויכול להשפיע, עדכנו את הצוות החינוכי והיועצת.

בדרך כלל בחטיבה, כמו בתיכון, ישנה רכזת שכבה ויועצת שכבה-הכירו אותן ועדכנו.

הילדים יכירו חברים חדשים ורבים-לוו אותם.

לוח מבחנים-הכירו אותו-עקבו ודאגו שהילד ערך תזכורות-תלו במקום שתחליטו שיהיה נגיש למעקב.

במילה אחת –נוכחות.

ומה במעבר לתיכון?  כל הנזכר לעיל בתוספת: חשוב מאוד לעבור הליך הכוון מקיף למעבר אל מול המחנכת, היועצת והילד, שגדל בינתיים והפך עלם. יש להבין משמעות קבלת החלטות: על פי מה אני בוחר את התיכון אליו אני הולך? לפי חברים? לפי ציונים? לפי נטיות ליבי? האם יש הסללה ביישוב, כלומר ביה"ס מצהיר שיקבל  תלמידים רק מציון ממוצע 80 ומעלה? וכד'.

יש לקחת בחשבון היכרות טובה יותר של הנער את עצמו ואת כישוריו הלימודיים, המוטיבציה שלו, בהתייחסות למה למד עד עתה מהמסגרות, על עצמו על סביבתו הקרובה?

להכיר את מגוון התיכוניים המצויים בעיר או סביבתה. להכיר את המגמות השונות הייחודיות: אומנות פלסטית, טכנולוגיה, מדעים, מוזיקה, תיאטרון, הנדסה, מגמות עם התייחסות מקצועית: לוגיסטיקה, עיצוב שיער וכו' ובהתאם למכלול של: ציונים, יכולות, רצון ומוטיבציה, תמיכה משפחתית/ סביבתית לבחור את ביה"ס הכי מתאים עבור הנער.

להכיר את מערך הניקוד בתיכון, את הכללים, את האחריות של הנער בהצגת העצמי, בסינגור עצמי, בהתמודדות עם הערכה שאינה הולמת ציפיות, את הזכות והחובה לקבל סיוע בכל תחום  והאחריות לקבל מועד ב, משימה להשלמה ועוד.

זהות הנער מתגבשת ומתעצבת יותר ותקופת התיכון הינה שלב משמעותי במסגרות החינוכיות, ממנה נגזרים מה יהיה בהמשך.

לסיכום אומר נוכחותכם חשובה מאין כמותה. גם אם הילדים נראים לכם גדולים ומאיימים, אין לכם חשק להתעמת, הם נתפסים אחראיים, נראה לכם שאת תפקידכם סיימתם-ובכן חדשות לי אליכם-התפקיד לא מסתיים לעולם! ועם זאת הידיעה שאתם כל כך משפיעים חשובה לדעתי, לאין ערוך.

בהתייחס לילדים שיכולים –אל תוותרו להם-הקפידו על גבולות ועל התמדה בלמידה. גם אם יש נסיגות תתעקשו שיצאו עם בגרות. לא שאני חושבת שללא בגרות לא ניתן להצליח, תמיד ניתן להשלים, לעשות אחרת אך המסלול קשה יותר. מארבעת ילדיי שמעתי: "אמא, לולא התעקשותכם ההורים ועמידתכם לצידנו לא היינו מסיימים, כי זה לא בראש של בן 15, היום אנחנו מודים…" היום ילדיי ממש גדולים…עכשיו מראים נוכחות בחיי הדור הבא..